<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ג'</h1>
<h2>דף פו:</h2>
וכן אסרו חכמים שלא יאמר אדם לחברו בכמה אתה שוכר חנות זה או ספינה זו בכך וכך אני אעלה בשכרן עשרה דינרין יותר בשנה ובלבד שתתן לי מאתים זוז כדי להתעסק בהם בחנות, או אוציאם בסחורה שאוליך בספינה זו, בשביל כל זה אסור, שזה מרבה לו בשכר מעותיו שעומד ונוטל. וכדתניא באיזהו נשך [ב"מ ס"ט ע"ב] אבל אין מפרין לא על החנות ולא על הספינה. וכן אסרו חכמים להרבות בשכר האדם, שלא יאמר לו עשה עמי מלאכה זו היום שהיא שוה מאה ואני עושה עמך בשבוע האחר מלאכה שהיא שוה מאתים. וכן השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו מלאכה בדינר בכל יום בימי הקיץ ונתן לו שכרו עתה והרי שכרו בימי הקיץ סלע בכל יום אסור, שנראה כמלוה אותו מעות כדי שיוזיל לו בשכרו. והכי איתא בהמוכר את הספינה [ב"ב פ"ו ע"ב], השוכר את הפועל לעשות עמו לגורן מהיום בדינר ולגורן יפה סלע אסור, ומוקמי רישא דאסר כיון דלא עביד בהדיה מידי מחזי אגר נטר לי ואסור.
